Click to listen highlighted text! Powered By GSpeech
Get Adobe Flash player
تابعونا علي قناة اليوتيوب 400+ فيديو حتي الان **** تابعونا علي صفحات التواصل الاجتماعي ***** تفاصيل العضوية في المجموعة داخل الموقع **** استخدم خانة البحث لمعرفة ما تريد بسرعة

حقيقه الثغره - מבצע אבירי לב – תכנית חיסול המבצע הישראלי

  • התכנית "שאמל - شامل" בערבית או " התכנית השלמה " בעברית

  • התוכנית "שאמל " איך התפתחה

  •  למה לא בוצעה התוכנית שאמל 

  • כל הדפים

 

אם כוחות  צה"ל בפיקוד האלוף אריאל שרון, אברהם אדן, וקלמן מגן הצליחו  להגיע לפתחה של העיר איסמעיליה בצפון ולעיר סואץ בדרום בעוד כיתור הארמייה השלשית המצרית אז לא הצליח שרון מלהיכנס לאיסמעיליה ביום 22 באוקטובר  בזכות אומץ לבם של גיבורי כוח הקומנדו והצנחנים המצרים  שהוטל עליהם משימת ההגנה על העיר איסמעיליה

ובזכות החזון הטוב  של האלוף עבד א- מנעם ח'ליל  (שהיה מפקד הארמייה השנייה המצרית ) לצירי ההתקפה והתמקדותו בהגנה על הצירים האלו לא ניסה שרון עוד פעם לתקוף את העיר איסמעיליה ובמיוחד אחרי שכוחות הקומנדו המצרי בפיקוד תא"ל אוסאמה איברהים  גרמו הפסדים גדולים בשורות צה"ל

וביחס לאלוף אברהם אדן ומאחוריו האלוף קלמן מגן שיצאו עם אוגדות השריון שלהם לעבר סואץ על פי הוראות מפקד פיקוד הדרום הישראלי, חשב האלוף אדן  שכיבוש את העיר סואץ יהיה קל כמו כיבוש את העיר באר שבע ב-1948 לכן התקדם בטנקים שלו בעוד שהם מניפים את דגלי מרוקו ואלג'יריה  במטרה לרמות את הכוחות בחזית העימות. ואף על פי ההפצצות האוויריות האכזריות על העיר סואץ על משך ימי 22 ו 23 אלא שיתוף הפעולה של כוחות ההתנגדות העממית עם אוגדה 19 של חי"ר הוביל להרתעת הפלישה הישראלית מעל כל הצירים، ושיתוף פעולה זה גם גרם לנזק רב  והפסדים כבדים לטנקים הישראלים בנוסף לנפילתם של עשרות צנחנים ישראלים בקרבות קשים שהתרחשו בין ובתוך בניינים והקרבות האלו היו מרחוב לרחוב ומבניין לבניין

 

ואחרי כישלון התקפה ידע האלוף אדן לבטח שהעיר סואץ אינה באר שבע אלא עיר שהניחה  את עצמה במקום חדש ... עיר שתושביה לא היו מהססים אפילו לרגע אחד להגן עליה ולשתף פעולה עם כוחות הצבא שלהם

 

 

מה שהיה אחרי כישלון הפלישה הישראלית לעירי איסמעיליה וסואץ

 

 

 

 

 

ללא משוא פנים. אנו יכולים להוכיח שכוחות צה"ל הציבו את עצמם החל מיום 25 באוקטובר במעמד צבאי מסוכן לגמרי מכל הכיוונים، כיוון שלא היה לכוחות צה"ל פתרון אחר חוץ מלעמוד במקום ולהתחיל במה שנקרא "  קרב של סבלנות " ולסבול את ההתשה. מה שאומר המשך מצב של מילוי צבאי ארוך שמשמעותו היתה החלשת המשק הישראלי יותר ויותר

 

מצב הכוחות הישראלים :

  1. הכוחות הישראלים איבדו את כושר ההתקפה ונאלצו לעצור אחרי שלא היה שום מטרה שאפשר היה להתקדם לעברה כדי להשיג יעד צבאי או אפילו יעד תקשורתי או אינפורמטיבי

  2. הכוחות הישראלים היו כובשים שטח  הרבה יותר גדול מגודל הכוחות שהיו נמצאים בדוורסואר דבר שאומר שהכוחות הישראלים לא היו שולטים בכל האזורים מה  שהקל על גורמי כוחות הקומנדו המצרי להסתנן לתוך מחנות כוחות צה"ל ולנתק קווי האספקה החיוניים להם، וזה מה שקרה בעצם מתחלת נובמבר 73 ועד לינואר 74

  3. הכוחות הישראלים היה להם מרווח נשימה צר מאוד דרך מעבר שרוחבו 10 קילומטרים באזור דוורסואר، וזה היה המעבר היבשתי היחיד שמוביל אל הכוחות בתוך דוורסואר וזה היה מצב שגוי עבור הכוחות הישראלים

  4. הכוחות הישראליים לא היו יכולים להתקדם לעבר קהיר דרך המערב לנוכחות אוגדה 4 של חיל השריון המצרי، ולא היו גם יכולים להתקדם לכיוון איסמעיליה צפונה בגלל נוכחות תעלת איסמעיליה בהיותה מכשול טבעי . והיה מול הכוחות הישראלים כוחות קומנדו ו צנחנים היודעים היטב איך ללכוד טנקים. הכוחות הישראליים גם לא היו מסוגלים להתקדם לכיוון הדרום בקרבת ים סוף בגלל חוסר נוכחות כל מטרה אסטרטגית או  טקטית עבורם בדרום חוץ מעיר אל-ע'רדקה שבמרחק כמאתיים קילומטרים שלא מהווה חשיבות אסטרטגית או צבאית

  5. סבלו הכוחות הישראליים  מאורך קווי האספקה שלהם שהשתרעו מטסה על הציר המרכזי למרחק ארוך מואד אל תוך דוורסואר . קווים אלו היה קל לנתק עבור אוגדה 16 של חיל השריון המצרי שנמצאת בגדה המזרחית של תעלת סואץ

 

מצב הכוחות המצרים :

אם הכוחות המצריים סבלו מתחילת 14 באוקטובר מהחלטות השגויות של המטה הכללית  ( מתחילת ההחלטה על פיתוח ההתקפה המצרית  ועד לטיפול השגוי עם דוורסואר ) . התקופה מיום 14 ועד ליום 25 באוקטובר  היתה תקופת התלבטות ובלבול، אבל אחרי שכוחות צה"ל נעצרו כיוון שלא היה אפשר לכבוש את איסמעיליה ואת סואץ התחילה המטה הכללית לקבל החלטות ראויות שנציג אותן באופן הבא :

  1. הוחלט על ניסוג חיילי האוגדה 21 של חיל השריון המצרי בלי טנקים לכיוון המערב עוד פעם באזור אבו סולטן ( כפי שרצה הרמטכ"ל סעד א־שאזלי ביום 17 באוקטובר)

  2. ריבאונד קיר ההגנה האווירית והמשך הפעולה למרות ההפסדים

  3. הוחלט על ייסוג קבוצות ציידי הטנקים ממזרח ולהרכיב את הקבוצות האלו מחדש תחת פיקוד הארמייה השנייה

  4. הוחלט על הרכבה חוזרת לאוגדה  23 של חי"ר   ואוגדה  6 של חי"ר . וזה בהתבססות על אספקת הציוד  הסובייטי שהתחילה להגיע באופן אפקטיבי לאחר תום הקרבות ב -25 באוקטובר

  5. הרכבה חוזרת לאוגדה 4 של חיל השריון שתהיה בפיקוד הארמיה השלישית תחת פיקוד המטה הכללית לאחר שינוי שם כוחות הארמיה השלישית  לשם כוחות " באדר "

  6. הוחלט על גיוס אוגדות  חי"ר חדשות שמורכבות מחטיבות חי"ר מעורבות  מגדודי חי"ר מרוקאים، סודאני، אמירויות، וכוויתיות ופלסטיניות ולשים אותם תחת פיקוד הארמיה השלישית ולספק להם אמצעי הארטילריה וכמויות התחמושת הנדרשות

  7. גיבוי חוזר לאוגדה 16 של חי"ר ממזרח לתעלה לאחר ההפסדים הכבדים שספגה בקרבות קשים מיום 15 ועד ליום 17 באוקטובר

  8. הוצבה חטיבת השריון האלג'ירית  בדרך סואץ למנוע כל תקיפה ישראלית לעבר קהיר، ובמילים אחרות  הצבא המצרי יצר בתחילת  דצמבר 1973  איזון עבור כחותיו ממזרח התעלה וממערבה והרכבת כוח שריון גדול ממערב לתעלה תחת מטריית הטילים ותחת צל  קווי אספקה קצרים מאוד

 

ואין הוכחה צודקת יותר ממה שכתב האלוף כמאל חסן עלי שהיה מפקד חיל השריון המצרי במלחמת אוקטובר ... מספר האלוף כמאל חסן ביומן שלו כיצד חזרה היעילות של אוגדות השריון במהירות

כותב האלוף עלי  ביומן שלו ( מסעי החיים - סודות 70 שנה מפרק חייה של מצרים ) בעמוד 354 :

" ביום 26 באוקטובר ביקרתי האוגדה 4 של חיל השריון  שסופקה במספר רב של טנקים וזה היום שבו גם ביקרתי חטיבת השריון האלג'ירית שהוצבה מעל הר עזה דרום אזור דוורסואר. ומראה שדה הקרב מעל ההר היה מאשר אפשרות השמדת הכוחות הישראליים כי רוחב האזור שעבר ממנו הכוחות הישראליים בדוורסואר היה 7 קילומטרים בלבד

אפילו גם  ועדה של הקונגרס האמריקאי ביקרה  ב -7 בנובמבר את השדה בליווי אלוף סעד מאמון، ועדה זו סיימה את הביקור עם רושם המחייב את הצורך בהסדר לקונפליקט הזה כי הכוחות הישראליים היו נלכדים בדוורסואר  במצור שהיה עומד להסתיים

ב-7 בנובמבר אני הייתי מבקר את יחידות מזרח התעלה ושמעתי הצהרה לשר הביטחון הישראלי משה דיין ברדיו הישראלי שאמר שמצרים השלימה התקדמות הארמיה הרביעית מסביב  אזור דוורסואר ואני ממש שמחתי כששמעתי את ההודעה של דיין  כי לא התקדמה הארמיה הרביעית למעשה אלא הציוד שקיבלה הנהלת חיל השריון בחזית לפצות פסדי המלחמה אחרי שקיבלה מצרים מיוגוסלביה 94 טנקים המוכנים לפעולה מיידית כמו גם קיבלה מצרים חטיבת שריון מלוב בנוסף קיבלה מצרים גם תותחים מאלג'יריה ואחרי ביקור בברית המועצות קיבלנו 200 טנקים מסוג T- 62 שהועברו כולם במיוחד כדי לחזק אוגדה 21 של חייל השריון כי הטנקים של האוגדה 21 היו מסייעים בהגנה על ראש גשר האוגדה 16 ואז חזרו חיילי האוגדה 21 בלי טנקים למקום ריכוזם החדש כדי להתאמן  על השימוש בטנקים החדשים T-62 במהלך שבוע אחד בלבד  ואז נשלחה האוגדה שוב לחזית בעוד שלושה ימים "

בשורות בודדות אלו אנו יכולים לעכל  את מצבו הפסיכולוגי של שר הביטחון דיין שחשב כי ההכנה החוזרת לאוגדה 4 ו 21 של חיל השריון  זה כאילו כמו הכנת ארמיה חדשה שנקראת הארמיה הרביעית...   ארמיה שבכלל לא הייתה קיימת

 

 

התוכנית "שאמל " וכיצד התפתחה

 

 

 

למרות שהפסקת האש נכנסה לתוקף באופן אפקטיבי ב-25  באוקטובר 1973  ולמרות הגעתם של כוחות האו"ם לאזור אבל החזית לא היתה שקטה בכלל משום שכוחות הקומנדו המצריים היו ממשיכים במאמץ לעשות מארבים לרכבי האספקה

מציין ההיסטוריון ג'מאל חמאד בספרו " הקרבות הצבאיים על החזית המצרית "  כי מייד לאחר שיצר הצבא המצרי איזון בשביל כוחותיו בעקבות כישלון הפלישה הישראלית לעיר סואץ החלה מלחמת התשה שנייה שכללה 1500 עימותים ופגזות ארטילריה, זו מלחמה  שהשתתפו בה עם מצרים גם  כוחות צבאיים מאלג'יריה, וממרוקו . דבר שהוביל ל :

-          השמדת 11 מטוסים ו 41 טנקים וכלי רכב משוריינים ו 10 מקלעים כבדים

-          השמדת 36 בולדוזרים וציוד הנדסי וכלי רכב צבאיים

-          מכלית הדלק הישראלית " סירנה "  נפגעה

-          טיבוע כלי-שיט אחדים של חיל הים הישראלי וסירות בנוסף אובדן חייהם של 187  חיילים ישראליים כמו גם מאות נפגעו  מהצד הישראלי במהלך 440  מבצעים שבוצעו על ידי מצרים ממזרח התעלה וממערבה

 

המוכנות לבצע התכנית " שאמל" היתה הולכת בד בבד עם מלחמת התשה מאוד קשה שהגיבורים שלה בלי שום ספק היו חיילי כוח הקומנדו והצנחנים שעבדו בתוך מעמקי האויב והפכו את חייו לגיהינום עד כדי כך שגורמי המודיעין הבחינו בשני דברים הראויים לתשומת לב  :

הדבר הראשון הוא : הכוחות הישראליים היו פרוסים במהלך היום וחוזרים למחנות שלהם במהלך הלילה בגלל החשש מן מארבי לילה של כוחות הקומנדו، דבר שאיפשר לסיורי האספקה של הארמיה השלישית לסייר באופן סדיר לחלוטין רחוק מהשיירות שנמצאות תחת שליטת כוחות האו"ם שניסו הכוחות הישראלים לחסום את דרכן

הדבר השני הוא : איתור מבצע היסטרי של זריעת  מוקשים  שבוצע על ידי כוחות ישראלים מסביב המחנות שלהם וכי שיעורי זריעת המוקשים דומים לשיעורי  רומל אחרי קרב אל עלמיין، מה שמסביר הפניקה והפחד של הכוחות הישראלים בדוורסואר

בחזרה לתכנית " שאמל " שפותחה על ידי אלוף סעד מאמון כדי לחסל את המבצע הישראלי " אבירי לב " בדוורסואר בהשתתפות האלוף עבד א- מנעם וואסל מפקד הארמיה השלישית שחשף ביומן שלו מתחילת העמוד 325  עובדות הנוגעות בתיקונים מהותיים קודם הצגת התכנית בפני הנשיא

תיקונים בתוכנית כללו סגירת המחסום בין כוחות  הארמיה השנייה והשלישית בגדה המזרחית והמערבית של התעלה המשתרע  כ- 30  קילומטרים، וקביעת אחריות המפקדים כדי למנוע ההשלכות שאולי יקרו מהפקרת האזור זו ממזרח התעלה לניצול חופשי על ידי האויב

 על פי אמירות האלוף עבד א- מנעם וואסל נוכה כוחות ספציפיים  מתוך הכוח הראשי במטרה לִמְצוֹר כוחות האויב ולמנוע מהם אפשרות ההרחבה בכל כיוון  ... וזה מה שקרה :

  1. הוצבה החטיבה המרוקאית  באזור " ביר עדיב" במפרץ סואץ למנוע מהאויב להרחיב כוחותיו דרומה

  2. הוצבו  חטיבת השריון האלג'ירי עם חטיבה 6 וגדוד 339  מכוחות החטיבה 113 תחת מטריית ההגנה השנייה של הארמיה השלישית בהר " עתאק'ה" ממערב ים סוף

  3. אזור הר " שבראווית " דרום איסמעיליה  נשלטת על ידי החטיבה 18 המכאנית מכוח אוגדה 21 של חייל השריון והטיבה 116

קבעה תכנית הפעולה " שאמל 2" אחרי התיקון תקיפת הכוחות הישראליים מעל 5 צירים ספציפיים، ואפשר לסכם תוצאות הקרב על פי עמדות הכוחות הנלחמים זו בזו בזמן הקרב

 

 

 

 

 

שלב ראשון  : חיסול הכוחות הישראליים ממערב לתעלה

 

  1. הכיוון הראשון לבצע תקיפה מהצד הימני לראש גשר אוגדה16  ( ממזרח) לכיוון דרום מערב במטרה לסגור ולחסל  פער החדירה ממזרח، אבל ציפייתה של ישראל לתקיפה מסוג זה אז היה צפוי שהתקיפה לא תהיה מוצלחת ב- 100% בגלל נוכחותם של מספר רב מכלי שריון ישראליים הנלחמים קרב חיים או מוות למנוע סגירת הציר המוביל לכיוון מערב התעלה, אבל היה אפשרי לכוחות המצריים להיות במצב יותר טוב מזה שהיה עשוי לאיים על ציר האספקה הישראלי ואז לשבש או להפחית  חלק גודל מהאספקה המגיעה לכוחות הישראליים   

 

 

 

  1. הכיוון השני לבצע תקיפה מעל ציר אבו סולטן בכיוון דוורסואר לחסל מרכז " אבירי לב" שמורכז עליו האספקה  ממזרח למערב  ( היקף הפעולה של קבוצת אריאל שרון)  ואז תילחם אוגדה 21 של חיל השריון המורכבת כמעט מ - 250 טנקים מול קבוצת שרון המורכבת ממספר טנקים דומה והיה צפוי שהקרב הזה לא יהיה קל משום שכוחות אריאל שרון לא יהיה  להם כושר התמרון באזור צר שכזה לכן ההגנה תהיה אך ורק דרך העימות עם הטנקים המצריים שהולכים  לכיוון נקודת דוורסואר המרכזית להשמיד הגשר ולבודד את הכוחות הישראליים לחלוטין ממזרח לתעלה, ובכל אופן הידיעה הנרחבת של אוגדה 21  לשדה הקרב הייתה מהווה אלימנט חשוב בבחירת צירי התקיפה המשניים בכדי להגיע למטרות דרך שימוש כוחות חי"ר מחט'18

 

  1. הכיוון השלישי : אוגדה חי"ר 3 המכאנית תבצע תקיפה מעל ציר " ג'ניוה" בכיוון האגמים כדי לחסל הכוחות הנמצאים מאזור " פאיד" ועד לאזור " א- ג'נאין" לבודד כוחות שרון מהכוחות בפיקוד האלוף אדן ומגן בדרום ובשל המצאות גידולים רבים באזורים אלו נבחרה אוגדה 3 המכאנית שתוכל להתפרס  בתוך הגידולים ולהקים קווי הגנה במקרה תקיפת נגד מדרום או מצפון.  משימה זו היתה יכולה להיות מן המשימות הכי פשוטות במסגרת התכנית משום שאזורי תנועת אוגדה 3 לא היו בהם הגנה ישראלית צמודה כי גודל האדמות הכבושות על ידי הכוחות הישראליים היה הרבה יותר גדול בהשוואה לגודלם של הכוחות הקיימים בשטח, ולכן היה קל שלא לנוע במקומות ריכוז הכוחות הישראליים ולנוע מעל צירים שהם כמעט ריקים כדי להשיג המטרה המיועדת לבודד כוחות האויב ולהפריד ביניהם

 

  1. הכיוון הרביעי : כוחות אוגדה 4 של חיל השריון יבצעו תקיפה  מעל  ציר דרך סואץ דרך 12 ( תקיפה מרכזית ) להסיר המצור על עיר סואץ. תקיפה במהלכה אוגדה 4 תתעמת עם הכוחות  בפיקוד האלוף אדן והיה סביר לצפות שכוחות אוגדה 4 יכולה לשבור המצור על עיר סואץ אבל באותו זמן לא אפשר היה לטעון שאוגדה 4 יכולה להשמיד הכוחות בפיקוד האלוף אדן כי אלו כוחות עם ניסיון לחימה אדיר מהיום הראשון של המלחמה . יצויין שאוגדת חי"ר היתה מורכבת מחטיבה אלג'ירית ויחידות וכוויתיות וסודניות שהיו מהווים החלק האחר מן האוגדה

 

  1. הכיוון החמישי לבצע תקיפה מעל  ציר החוף המקביל למפרץ סואץ מהדרום לצפון  במטרה לחסל הכוחות הנמצאים מדרום סואץ. וזאת תקיפה משנית שתבוצע על ידי  חטיבה מרוקאית כדי לפתוח נתיב אספקה דרום העיר סואץ, בנוסף למצור כוחות ישראליים במטרה לאבטח צד האוגדה 4 של חיל השריון ולהגיע עד פתחה של עיר סואץ מדרום

 

ניתוח מקיף של התכנית " שאמל " :

  • תוכנית " שאמל" נבנתה על יסוד טוב כי היה גיוס מצוין לכוחות בצירים ספציפיים והיה גם ריכוז מצוין לכושר ההתקפה  בצירים אלו, דבר שמגביר את סיכויי הצלחה ביישום המטרות הנקבעות

  • הכוחות המצריים עברו לפני מלחמת אוקטובר אימונים שצברו מהם יתרון עצום של חוויות וניסיונות על משך ימי הלחימה ובזכות האימונים  הלאה הכוחות המצריים היו יותר מנוסים והצבא המצרי היה מודע לטקטיקות הישראליות הנוהגות

  • צירי ההתקפה של הכוחות המצרים היו קצרים ומטרות הצירים האלו היו סמוכים וידועים היטב،מה שאומר כי תנופת ההתקפה לא מחייבת כוח קטן בשביל להרתיע אלא כוח ישראלי גדול כדי לעצור כל הצירים

  • ישראל שכחה העיקרון הצבאי החשוב שאומר (  אם תרצה להיות חזק בכל מקום תהפוך להיות חלש בכל מקום ) ישראל התעלמה מעיקרון גיוס מספר רב של כוחות כי ככל הנראה השטחים שישראל שלטה בהם כדי להגיע לסואץ ואיסמעיליה הפכו להיות נטל ניהולי וצבאי על ההנהגה הישראלית כי החטיבה הישראלית שאמורה להיות בראש העימות מגיעה עד לעשרה קילומטרים והוטל גם על החטיבה שתשלוט ותגיע בראש החזית עד לעשרים קילומטרים, מה שאומר שיש הפרדה בין גדודי החטיבה، דבר שמחליש כוח ההרתעה . ובמקום להרתיע תקיפה במגזר מסוים בכוח העומד על 100 טנקים עמד כוח ההרתעה הישראלית על 30 טנקים בלבד . מה שאומר כי כלי השריון הישראליים שמורכבים מ- 3 קבוצות פעולה שכוללים  6 חטיבות שריון בסך כל 600 טנקים כמעט בנוסף לחטיבת צנחנים שנמצאים בדוורסואר לא התאספו בחזית העימות כדי להרתיע  תקיפה מצרית אלא התפרסו כדי לאבטח האזורים החדשים שנכבשו

  • תכנית " שאמל " הייתה מבוססת על ניצול חסרונות ופגמי המצב הצבאי של הכוחות הישראלים כי היה סגירת מעבר הבריחה היחיד באזור התעלה אחד מעדיפיות התכנית לכיתור  הכוחות הישראליים . והוטלה משימת הנקודה זו על כתפי  חטיבה ואוגדה 21 של חייל השריון ממזרח התעלה בגיבוי מלא מצד כוחות הארטילריה ברשות הארמיה השנייה ובגיבוי  מלא של כוחות הקומנדו וצנחנים . חשוב גם לציין כי סגירת מעברי הבריחה וסגירת המעברים הצרים של האספקה הישראלית בדוורסואר די מספיקה להפחית את רצון הכוחות הישראלים מלהיכנס לקרב רציני בגלל חוסר  משאבי הלחימה ( יצויין גם שמחסני הדלק והתחמושת הישראלית ממערב לתעלה היו בהישג ידם של כוחות הקומנדו המצריים במלחמת ההתשה השנייה )

  • לפי הגורמים שלנו אין שום אינדיקציה לעיתוי התקיפה המצרית אבל גורמים אחרים אומרים שהעיתוי לבצע התוכנית היה באמצע היום כדי לתת מרחב זמן לטנקים המצריים  שאינם מנוסים בלחימה בלילה להגיע למטרות הנקבעות וכדי לנצל  חושך הלילה בפריסת כוחות חי"ר וכוחות הקומנדו ולהתקין מארבים לכוחות הישראליים (אבל לא יודעים בוודאות )

  • מצב חיל האוויר המצרי היה הרבה יותר טוב ממצב חיל האוויר הישראלי, ואף על פי ההפסדים שספג חיל האוויר המצרי ולמרות האיחור הטכנולוגי של מטוסי חיל האוויר  מבחינת האיכות אבל הימצאות מטוסי הקרב של חיל האוויר המצרי סמוך לקוו החזית היוותה יתרון שעזר למטוסים המצריים לטוס בגובה נמוך עם מספיק דלק מעל המטרה  שהיא לא רחוקה יותר משלוש דקות של טיסה משדה התעופה הכי סמוך, משמעות הדבר היא הימצאות מספיק מטוסים כדי לספק הגנה לכוחות חי"ר

  • ריבאונד קיר הגנת הטילים ממערב לתעלה היה יכול לספק לכוחות חי"ר המצריים את הכושר להתמודד עם הכוחות הישראליים בדוורסואר בלי התערבות אווירית כבדה מצד חיל האוויר הישראלי

  • שבירת המצור על עיר סואץ ופתיחת הדרך לארמיה השלישית היוותה מטרה תקשורתית ומוסרית לצבא המצרי ולעם המצרי

 

אבל בסופו של דבר  התכנית " שאמל" לא בוצעה  ונסביר למה :

שר החוץ של ארצות הברית הנרי קיסינג'ר בזמנו התערב למנוע מימוש התכנית וזה קבוע ביומן שלו . וכתוב בספרו של האלוף כמאל חסן עלי ( מסעי החיים - סודות 70 שנה מפרק חייה של מצרים ) בעמוד 334

" וכך הפך מבצע אבירי לב הישראלי  למלכודת  וגם אפילו כשהגיע קיסינג'ר  למצרים הסביר לו הנשיא  אנואר סאדאת ואמר ( יש לי 800 טנקים ולישראל יש 400 בלבד ויש לי טיל וחצי לכל טנק ישראלי והכוחות הישראליים לכודים באזור שרוחבו 6.5 קילומטרים ממזרח לתעלה ואם נסגור האזור נשמיד הכוחות האלה בלי שום ויכוח )

הגיב קיסינג'ר  בחיוב על סאדאת והיה מודע היטב למצב אחרי שהפנטגון סיפק אותו בתמונות לווין המראים התאוששות  את כושר קיר ההגנה ותמונות  ה-800 טנקים המצריים וכו ' .

אבל קיסינג'ר גם הגיב  לסאדאת ואמר לו : האם אתה חושב שהממשל בוושינגטון יאפשר לך לבצע כזו מבצע ؟ "

ואם ננתח דבריו של קיסינג'ר  נלמד כי ארה"ב הייתה מודעת היטב למצב האמיתי של הכוחות הישראלים ממערב לתעלה שהיה בעצם בצורה הבאה:

  1. מצב המורל של הכוחות הישראליים היה גרוע ופחות אופטימי בשל ההפסדים הנמשכים  בנוסף לכישלונם בכל הקשור בהשגת את מטרות מבצע "אבירי לב"  בדוורסואר

  2. כישלונה של ישראל להכניע את הארמיה השלישית

  3. ישראל ניסתה לשחק בקלף הטענה שהיא הצליחה בכיתור הארמיה שלישית המצרית ופרסמה תמונות  שיירות אספקה הנעים בחסות כוח האו"ם במטרה לשבור את המורל של הצבא המצרי והעם המצרי אבל זה לא קרה ונכשלה ישראל גם בזה  

  4. נכשלה ישראל בכיבוש את סואץ ולא  יצאה מזה בתהילה תקשורתית

  5. הזמן היה עובד לרעתה של ישראל בכל הממדים، כי בעוד שהכוחות הישראליים נמצאים תחת התשה הכוחות המצריים היו מחזירים את עוצמתם ממערב לתעלה והופכים להיות כוח המאיים על ישראל

  6. הכוחות הישראלים לא היה להם שום תחליף אחר חוץ מן לצאת ממבצע אבירי לב בדוורסואר בלי הפסדים גדולים. אבל איך אפשר לעשות דבר כזה בעוד שישראל הייתה מקדמת  את הטענה שהיא מנצחת בקרב

  7. יישומה של התוכנית " שאמל "  היה די מספיק לטבוח בכוחות הישראליים בגדה המערבית של תעלת סואץ

 

לכן, ובגלל כל מה שהסברנו מלמעלה התערב קיסינג'ר שר החוץ של ארצות הברית כדי למנוע יישום התכנית אך איך עשה את זה ?

קיסינג'ר  השקיע המון בשיחות הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שהובילו להסכם הפסקת אש ראשונה והסכם הפסקת אש שנייה.בהסכם נקבע שישראל תיסוג מהגדה המערבית של תעלת סואץ ב- 14 בינואר 1974 עד למרחק של 40 קילומטרים מהתעלה בעוד ארבעה ימים ובמקביל מצרים הסכימה על יסוג חלק גדול מכוחותיה בגדה המזרחית של תעלת סואץ אף על פי יתרון המצב המצרי، מה שמצביע על כוונה טובה במטרה להגיע להסכם שלום עתידי ולפתוח מחדש תעלת סואץ בלי שמצרים תוותר על ההישגים הצבאיים שלה  בגדה המזרחית של תעלת סואץ

ואומר האלוף מועתז א-שרק'אוי על תקופת המצור שנמשכה מאה ימים כי מיד לאחר שנחתם הסכם הפסקת האש והתחלו הכוחות הישראליים לסגת הופיעו בשמי מערב סואץ מראות כדורים וזיקוקים כאות חגיגה שיצאו מהמבצע בחיים ושההסכם הציל אותם .

האם התנהגות זו מצביעה על כוחות צבא חזקים שמכתירים את הארמיה השלישית  המצרית או ההתנהגות זו מצביעה על כוחות מובסים מבחינה פסיכולוגית היודעים היטב את הדילמה שנתקלו בה

הלומד ישראל יודע שהיא לא מוותרת בקלות על דונם של אדמה ללא תמורה אז מדוע הסכימה ישראל לסגת מקוו החזית  בגדה המזרית של תעלת סואץ  מול הארמיה שנייה והשלישית?

בספרו של האלוף כמאל חסן עלי ( מסעי החיים - סודות 70 שנה מפרק חייה של מצרים ) מסכם מדוע ישראל  הסכימה לסגת מנקודת מבט איש צבא בכיר ולוחם בחיל השריון

אף אחד לא יכול לטעון שישראל הסכימה על הפסקת האש השנייה ב- 25  באוקטובר ולסגת בגלל רצונה להגיע להסכם שלום. האמת היא שישראל לא הסכימה אלא תחת שד האיום אחרי שהפך מבצע אבירי לב למלכודת

האמת היא שהמבצע הישראלי לא הפך תוצאות הלחימה כפי שקיוו  הגנרלים הישראליים וזה חוזר לכמה סיבות אחת מהן ההפסדים  המוצהרים של ישראל.

הגיע מספר ההרוגים הישראלים ל- 400 חייל בנוסף 1200 פצועים למרות שיש עובדות אחרות המצביעות על יותר מזה

כמו גם הפסקת האש עבדה לטובתם של הכוחות המצריים כי היה להם הזדמנות לארגן מחדש את הכוחות ולהחזיר את האיזון לשורות כוחות הצבא، הזדמנות שלא הייתה קיימת לכוחות הישראליים במבצע אבירי לב

Share
Click to listen highlighted text! Powered By GSpeech